שבוע המודעות למניעת התעללות והזנחה בקשישים: נפתח את העיניים ונשמע את קולם
בחודש יוני מציינים את יום המודעות הבינלאומי למניעת התעללות והזנחה בקשישים. ביום הזה חשוב להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי ולחפש את הסימנים לאלו שסובלים וכאבם אינם נשמע, כי לעיתים אין להם את היכולת לספר, לשתף, להתלונן או להגיד שכואב להם, אבל זה לא אומר שהם לא חווים כאב, השפלה או אלימות מסוגים שונים. ואנחנו צריכים לשים לב ולחפש את אלו שכואב להם ואינם יכולים להגיד זאת.
מהי אלימות במשפחה?
זו בעיה חברתית ורפואית מורכבת הכוללת ביטויים פיזיים, מיניים, מילוליים, רגשיים וכלכליים.
מי נפגע?
כולנו – נשים, ילדים, גברים, קשישים. האלימות חוצה מגזרים, גילאים ומעמדות סוציו-אקונומיים.
מי רואה?
כולנו, לרוב בלי שנרצה.
איפה זה נראה?
בכל מקום, ובפרט במערכת הציבורית. ילדים מבקרים במערכות החינוך שמזהות, נשים מדברות עם חברות גברים יכולים להיפגע ולספר, עם קשישים לא פעם זה לא נראה ונשמע. קשישים תלויים במטפלים, בבני המשפחה, ולעיתים חולים ומרותקים לבית – אז מי רואה אותם? התשובה היא מערכת הבריאות.
במחקר שנערך בישראל נמצא כי אחד מכל חמישה קשישים בישראל הוא קורבן להתעללות. לכן חשוב שכל אחת ואחד מאיתנו ישים לב, ישאל, ידאג וייתן לקשיש או לקשישה שמולו תחושת ביטחון לספר ולשתף.
מה אומר החוק? מה עושים?
קשישים צלולים ועצמאים – חובה עלינו ליידע אותם שהם יכולים לפנות לרווחה, למרכז לשלום המשפחה או למשטרה.
קשישים חסרי ישע – מוטלת עלינו חובת הדיווח- לרווחה או למשטרה לאחר התייעצות עם עובד סוציאלי.
למה קשה לנו לאתר את נפגעי האלימות?
* לקשיש קשה לדווח על בן משפחה שפוגע בו ולא פעם קשה לאתר זאת.
* אלימות קשה להתמודדות.
* אני מכיר/ה את המשפחה שנים רבות – זה בלתי נתפס בעיני.
* אולי ע" הדיווח אפגע בקשיש יותר?
אז מה עושים כשמתלבטים?
לא נשארים לבד – מתייעצים עם העובד הסוציאלי במרכז הרפואי או עם ועדת אלימות מחוזית.
ולאחר מכן מקבלים החלטה המתבססת על נתוני המקרה הספציפי. לעיתים יש חובת דיווח ואז הגורם המאתר יידרש למלא דיווח. העו"ס יכולה לסייע בכך אך אינה יכולה למלא בשמו.
לסיכום,
ההתעללות וההזנחה אינן רק בעיות של מערכת הבריאות והמטפלים המקצועיים. כל אחד מאיתנו, כאדם, יכול להיות קשוב ולשים לב לשכנים המבוגרים שלנו, לאלו שאנו רואים בסופר, בגני המשחקים או בקופות החולים. תשימו לב ותחפשו אם יש סימנים לכאב. רק באמצעות תשומת לב והקשבה נוכל להיות הפה שלהם ולעזור להם להפסיק את הכאב. האחריות היא שלנו לוודא שכל אדם, בכל גיל ובכל מצב, יזכה ליחס הראוי וההוגן שמגיע לו.
מאת: יפעת אזוב, עובדת סוציאלית במכבי שירותי בריאות
פרסומת
