# רונית לוי כהן #
מגיעה לביה'ס בבוקר ליום עבודה.
מברכת לשלום את מאבטח ביה" ס של הקיץ שלנו- שלמה.
שלמה נותן לי פיסת נייר מקופלת. "זו הצהרת הבריאות שלי. מעביר לך". אני ממשיכה בדרכי פנימה לתוך ביה" ס, דעתי מעט מוסחת.
כשאני חוצה את מפתן הדלת, אני פותחת את פיסת הנייר ומתחילה לקרוא.
" דוד אלעזר" אומרת הכותרת, ואני עוצרת, מניחה את התיק על הרצפה וקוראת הלאה.
" בית הספר דוד אלעזר
במערכת החינוך הוא שם דבר.
מגרש משחקים כחול ומעליו סככה
ים שקט באופק ורוח נושבת קלילה.
כדור מקפץ, ילדים רצים, הפסקה.
מחנכת בצד עומדת עם עין צופיה ודרוכה.
חצר מטופחת, ספסלי ישיבה.
בדוד אלעזר מנחילים מחשבה נכונה.
בית מידות לבן צופה על הילדים
שיתן להם אתגר לשאוף, להגיע להישגים
כמו המרפסות שבגבהים.
מטאטא רחוב נוסע, מרעיש עולמות
שעות הבוקר חולפות עוברות.
יושב מול הגדר
בשער אמא וילד שתמיד מאחר.
אווירה של קורונה, אין מה למהר.
דוד אלעזר מקום נהדר
חוף ים, טיילת ונוף.
בית ספר דוד אלעזר
הוא תמיד התחלה
ואף פעם לא סוף.
עם מסכה מול גדר
כשהזמן לא עוצר.
כתב: שלמה נחמן
יצירת האמנות היפה של שלמה ריגשה אותי מאד. עברתי בכל רחבי ביה" ס והקראתי את שירו של שלמה לכולם.
דרך נהדרת להתחיל את הבוקר ולגלות שבכל אדם
טמונים כוחות נפלאים ומפתיעים.
תודה שלמה יקר!
פרסומת
