הסיפור שלא סופר על המלחמה ועל הימים הקשים…
בעזרת תלמידי ומורי תיכון אורט מלטון בבת ים, יצא לאור לראשונה סיפורה של לאורה סעדה, ניצולת שואה מצפון אפריקה
"קוראים לי לאורה ואני מספרת את הסיפור הזה על המלחמה ועל השואה קצת באיחור. אף פעם לא עלה בדעתי לספר את הסיפור על הזוועה, לספר על מחלות, על עוני על עינויים". כך נפתח סיפורה של לאורה סעדה, תושבת העיר וניצולת שואה מצפון אפריקה, שהפך בימים אלו לספר אותו כתבו וערכו תלמידי ומורי תיכון "אורט מלטון".
זה החל לפני כשנתיים כאשר נטליה ורטנוב וקטיה זלשצ'נקו, לשעבר תלמידות כיתה י' מתיכון מלטון, התנדבו במסגרת תוכנית מעורבות חברתית עם ניצולי שואה, שם פגשו לראשונה את לאורה סעדה, תושבת העיר בת ים, שמעו לראשונה את סיפורה המרגש והחליטו לשתף אותו עם צוות המורים בתיכון בו למדו.
המורה לספרות בבית הספר, נועם דוקטור, החליט לרכז את הסיפורים לכדי ספר, המתאר ממקור ראשון את חוויותיה המטלטלות כילדה בטריפולי בזמן המלחמה ועל ימיה הראשונים במדינת ישראל לאחר שהיא ומשפחתה הצליחו לברוח.
הספר הושק באירוע בספריית בית הספר בנוכחות בני משפחתה, ראש העיר, תלמידים ומורים.
נכון להיום, אין די עדויות לסיפורי הזוועה שעברו יהודי צפון אפריקה בזמן המלחמה. סיפורה של לאורה הוא עוד סיפור מיני רבים, שמהווים חלקים חשובים בפאזל החסר.
אחד מקטעי העדות של לאורה בספרה: "הערבים קיבלו 'קרטה ביאנקה,- נייר לבן, הנותן אישור לשחוט את היהודים. אז התחילו הפוגרומים והמאורעות. היינו רגילים לטייל ביחד עם אבא במוצאי שבת, ולפתע נפגשנו עם חברים ערביים של אבא שאמרו לו: "יעקב, לך הביתה מהר, סגור את כל הדלתות והחלונות". אבא לא הבין מדוע הם אומרים זאת, והתשובה שקיבל מיד הייתה: "היום שוחטים את כל היהודים, איטבאח אל יהוד".
ללאורה היום 3 ילדים, 8 נכדים ו-7 נינים.
צילום מהשקת הספר: דוברות.
פרסומת
